כובד ראש – דף עבודה כובד ראש – דף תשובות
בס”ד
המשנה בתחילת פרק ה’ בברכות מלמדת ש”אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש”.
רש”י מבאר שהכוונה היא בהכנעה וכוונת דבריו לכאורה לתנועה פנימית של רגש של קבלת עול ה’ – תחושה שיש בה התמקדות בכניעות שלי לה’ תחושה שמוקדה בראש ועניינו אני כפוף למי שבפניו אני עומד.
ביטוי לתחושה הפנימית הזו שאצל אנשים רגישים מתעוררת ומתבטאת בטבעיות היא הכפפת הראש.
רבינו חננאל וכן המאירי מבארים שכוונת בכובד ראש היא להטות את הראש.
יש שהטיית הראש יוליד בהם את תחושת ההכנעה עקב ההזדהות עם התנהגותם כראויה ואמיתית וכיפוף יש בו הבעת בושה וכניעות ואם אני נוהג כך אזי שזו המציאות האמיתית.
מי שאין לו תחושה פנימית כזו ויש בפניו מי שהוא מצופה או מעוניין להביע תחושה כזו אף שאיננה בקרבו יכול לבטאה באופן חיצוני ע”י הטיית הראש כלפי מטה ותקיעת עיניו למטה.
מה ערך הבעת הכנעה אם היא חיצונית בלבד?! י”ל שכיוון הדברים היא עירור הלב או ביטוי בלב את הפנימי.
רבי יהודה החסיד
מבאר שטעם חיפוש הגמרא מקור לכובד ראש הוא “דאי לא קרא לא היה צריך אלא כוונת הלב” ומקומו הרגשי של האדם יהיה היכן שהוא נמצא.
חסידים ראשונים
הוא ג”כ מבאר שששהיית חסידים ראשונים היתה ע”מ לחשוב ביראת שמים ע”מ “שתתחונן דעתם עליהם”.
רבנן עבדינן כמתניתין
רבי יהונתן מלוניל
מבאר
כובד ראש – הכנעה
חסידים ראשונים – כדי שישכחו כל מה שעסקו בו ביום ויוכלו לכוון את לבם למקום
מתוך דין הלכה גורס וכפי שהירושלמי במקום דבר הלכה שמדובר שרוצה להוציא דין אחר חדש מתוך עומק הלכה ולהבין דבר מתוך דבר ולכן אין לבו בטוח שלא יהרהר בתפילתו.
רב שימי בר אשי היה מחמיר יותר מרבנן ועבוד כבריתא שמדקדק גם בהלכה פסוקה.
מתוך שמחה כגון מדברי תנחומין של תורה או מתוך הלכה פסוקה. מאידך ראשונים אחרים מדברים על לעשות זאת מתוך שמחה על קיום מצווה.
הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש יש הסברים שעניינים שכובד ראש כוונתה נפילה ובארו האם מדובר במה שקורה לעילא או לתתא.