כובד ראש – דפי עבודה עם תשובות

כובד ראש – דף עבודה    כובד ראש – דף תשובות   בס”ד המשנה בתחילת פרק ה’ בברכות מלמדת ש”אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש”. רש”י מבאר שהכוונה היא בהכנעה וכוונת דבריו לכאורה לתנועה פנימית של רגש של קבלת עול ה’ – תחושה שיש בה התמקדות בכניעות שלי לה’ תחושה …

Continue reading

גמרא אני יודע! לומדים להבין ארמית

1) כנס לקישור ל’שרוד את הבוס’:

http://survivetheboss.telem-hit.net

2) רשום את שמך כשם משתמש.

3) רשום קוד משחק: 4580

4) שחק ולמד!

בהצלחה! הרב נחום

ברכות פרק חמישי אין עומדין

 

(ברכות ל,ב)

משנה:

אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש (הכנעה).

חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת (במקום שבאו להתפלל) ומתפללין, כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים;

אפילו המלך שואל בשלומו – לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקבו – לא יפסיק.

 

גמרא:

מנא הני מילי?

אמר רבי אלעזר דאמר קרא (שמואל א א,י) והיא מרת נפש [ותתפלל על ה’ ובכה תבכה].

ממאי? דילמא חנה שאני, דהות מרירא לבא טובא?

אלא אמר רבי יוסי ברבי חנינא – מהכא (תהלים ה,ט) ואני ברב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך (ביראתך = מתוך יראה).

ממאי? דילמא דוד שאני דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא?

אלא אמר רבי יהושע בן לוי – מהכא: (תהלים כט,ב) [הבו לה’ כבוד שמו] השתחוו לה’ בהדרת קדש אל תקרי ‘בהדרת’ אלא ‘בחרדת’

ממאי?: דילמא לעולם אימא לך הדרת ממש, כי הא: דרב יהודה הוה מציין נפשיה (מקשט עצמו בבגדיו) והדר מצלי!

אלא אמר רב נחמן בר יצחק – מהכא: (תהלים ב,יא) עבדו את ה’ ביראה וגילו ברעדה (עבדו את ה’ ביראה תפלה שהיא לנו במקום עבודה עשו אותה ביראה).

מאי ‘וגילו ברעדה’?

אמר רב אדא בר מתנא אמר רבה: במקום גילה שם תהא רעדה.

אמר ליה: אנא – תפילין מנחנא (והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי)!

אמר ליה: אנא – תפילין מנחנא!

 

מר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה; חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא –

 

(ברכות לא,א)

אייתי כסא דמוקרא (כוס של זכוכית לבנה) בת ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו, ואעציבו.

רב אשי עבד הלולא לבריה; חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא -אייתי כסא דזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו ואעציבו.

 

אמרו ליה רבנן לרב המנונא זוטי בהלולא דמר בריה דרבינא: לישרי לן מר [ישיר לנו כבודו]!

אמר להו [שר להם]: “ווי לן דמיתנן! ווי לן דמיתנן!”

אמרי ליה: אנן מה נעני בתרך?

אמר ליה: “הי תורה והי מצוה דמגנו עלן” (היכן התורה שעסקנו, והיכן המצות שאנו מקיימין שיגינו עלינו מדינה של גיהנם)!

 

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר (תהלים קכו,ב) אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה [אז יאמרו בגוים הגדיל ה’ לעשות עם אלה] , אימתי? בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה’ לעשות עם אלה.

אמרו עליו על ריש לקיש שמימיו לא מלא שחוק פיו בעולם הזה מכי שמעה מרבי יוחנן רביה.

סוגיה 5 – תנאים בנושא הכנה לתפילת העמידה

בקטע הבא, הגמרא מביאה מקורות תנאים בנושא: הכנה לתפילת העמידה, שלא הובאו במשנה. הקטע פותח בראשי תיבות ת”ר שאומרים “תנו (בעברית ‘שנו’ זאת אומרת אמרו ושננו)רבנן (רבנן הם החכמים. כשהגמרא כותבת : תנו רבנן, כוונתה היא שחכמים בתקופה שאמנו קוראים לה תקופת התנאים, הם שנסחו ואמרו קטע זה) תנו רבנן: …

Continue reading

גמרא אני יודע! לומדים להבין בארמית

1) כנס לקישור:

http://survivetheboss.telem-hit.net

2) רשום את שמך כשם משתמש.

3) רשום קוד משחק: 4580

4) שחק ולמד!

בהצלחה! הרב נחום

ברכות פרק חמישי אין עומדין

 

(ברכות ל,ב)

משנה:

אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש (הכנעה).

חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת (במקום שבאו להתפלל) ומתפללין, כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים;

אפילו המלך שואל בשלומו – לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקבו – לא יפסיק.

 

גמרא:

מנא הני מילי?

אמר רבי אלעזר דאמר קרא (שמואל א א,י) והיא מרת נפש [ותתפלל על ה’ ובכה תבכה].

ממאי? דילמא חנה שאני, דהות מרירא לבא טובא?

אלא אמר רבי יוסי ברבי חנינא – מהכא (תהלים ה,ט) ואני ברב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך (ביראתך = מתוך יראה).

ממאי? דילמא דוד שאני דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא?

אלא אמר רבי יהושע בן לוי – מהכא: (תהלים כט,ב) [הבו לה’ כבוד שמו] השתחוו לה’ בהדרת קדש אל תקרי ‘בהדרת’ אלא ‘בחרדת’

ממאי?: דילמא לעולם אימא לך הדרת ממש, כי הא: דרב יהודה הוה מציין נפשיה (מקשט עצמו בבגדיו) והדר מצלי!

אלא אמר רב נחמן בר יצחק – מהכא: (תהלים ב,יא) עבדו את ה’ ביראה וגילו ברעדה (עבדו את ה’ ביראה תפלה שהיא לנו במקום עבודה עשו אותה ביראה).

מאי ‘וגילו ברעדה’?

אמר רב אדא בר מתנא אמר רבה: במקום גילה שם תהא רעדה.

אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזייה דהוה קא בדח טובא (יותר מדאי ונראה כפורק עול); אמר: ‘וגילו ברעדה’ כתיב?

אמר ליה: אנא – תפילין מנחנא (והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי)!

ר’ ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא חזייה דהוה קא בדח טובא אמר ליה (משלי יד,כג) בכל עצב יהיה מותר [ודבר שפתים אך למחסור] כתיב (בכל עצב יהיה מותר: כשאדם מראה את עצמו עצב – יהיה לו שכר)!?

אמר ליה: אנא – תפילין מנחנא!

 

מר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה; חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא –

 

(ברכות לא,א)

אייתי כסא דמוקרא (כוס של זכוכית לבנה) בת ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו, ואעציבו.

רב אשי עבד הלולא לבריה; חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא -אייתי כסא דזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו ואעציבו.

 

אמרו ליה רבנן לרב המנונא זוטי בהלולא דמר בריה דרבינא: לישרי לן מר [ישיר לנו כבודו]!

אמר להו [שר להם]: “ווי לן דמיתנן! ווי לן דמיתנן!”

אמרי ליה: אנן מה נעני בתרך?

אמר ליה: “הי תורה והי מצוה דמגנו עלן” (היכן התורה שעסקנו, והיכן המצות שאנו מקיימין שיגינו עלינו מדינה של גיהנם)!

 

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר (תהלים קכו,ב) אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה [אז יאמרו בגוים הגדיל ה’ לעשות עם אלה] , אימתי? בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה’ לעשות עם אלה.

אמרו עליו על ריש לקיש שמימיו לא מלא שחוק פיו בעולם הזה מכי שמעה מרבי יוחנן רביה.

כיתה ד’ משימה 3

https://quizlet.com/_33yn73

 

תנו רבנן: ‘אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה (שאינה צריכה עיון: שלא יהא מהרהר בה בתפלתו)’

והיכי דמי ‘הלכה פסוקה‘?

אמר אביי: כי הא דרבי זירא, דאמר רבי זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליה שבעה נקיים (לבד מאותו יום שפוסקת, והתורה לא הצריכה שבעה נקיים אלא לזבה, שנאמר [ויקרא טו,כח] ואם טהרה מזובה , ואין זבה אלא הרואה שלשה ימים רצופין בתוך י”א יום שבין נדה לנדה).

רבא אמר: כי הא דרב הושעיא, דאמר רב הושעיא: ‘מערים אדם על תבואתו ומכניסה (בבית) במוץ שלה (קודם שיזרה אותה) כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר’ (שאין מתחייב במעשר מן התורה אלא בראיית פני הבית ומשנמרח בכרי, אבל לפני מירוח – אין ראיית פני הבית קובעתו, דגבי תרומה ומעשר כתיב ‘דגן’: ראשית דגנך (דברים יח,ד) והוא המירוח, לפיכך כשמכניסה לבית קודם מירוח – לא הוקבעה למעשר מן התורה, ורבנן הוא דאסרו אכילת קבע בדבר שלא נגמר מלאכתו, אבל אכילת עראי לא אסרו, ומאכל בהמה – עראי הוא, דתנן במסכת פאה (פ”א מ”ו): מאכיל לבהמה חיה ועוף עד שימרח; הלכך בהמתו אוכלת ופטורה, אבל איהו אסור באכילת קבע);

ואיבעית אימא כי הא דרב הונא, דאמר רב הונא אמר רבי זעירא: המקיז דם בבהמת קדשים – אסור בהנאה ומועלין בו (ואף על גב דקיימא לן אין מועלין בדמים, וילפינן לה מקראי במסכת יומא (דף נט:) ובשחיטת חולין (דף קיז.) – הני מילי כשנשחטו בעזרה, דאיכא למימר נתתיו לכם על המזבח לכפר (ויקרא יז,יא): לכפר נתתיו לך ולא למעילה; אבל בדם הקזה מועלין, כלומר: אם נהנה – מביא קרבן מעילה; והנך הויין הלכות פסוקות שאין עליהן קושיות ותירוצים שיהא צריך להרהר בהן).

רבנן עבדי כמתניתין (מתוך כובד ראש), רב אשי עביד כברייתא (מתוך הלכה פסוקה).