אשה אחת ולה פנים רבות,

ישבה, עישנה ,על גרם מדרגות.

הביטה סביב תוהה, קצת מבולבלת,

היכן היא נמצאת ולאן היא שייכת.

הציתה סיגריה עשירית אם נספור,

ישבה וחיפשה את הלבן בשחור.

תוהה לעצמה אם מה שהיא יודעת – זו אמת יחידה,

ואם מה שהיא שוכחת – ראוי לשכחה.

אשה אחת, ולה פנים רבות,

ישבה, עישנה, על גרם מדרגות

לרגע תוהה, אם לעלות או לרדת,

אם לקום לעשות ,או להמשיך סתם לשבת.

מציתה עוד סיגריה – כבר הפסיקה לספור,

מנסה להבין את הלפנים והאחור.

מוקפת זהב, ארמונות ותכשיטים –

אך חשה ענייה ולה המון פנים

האשה הזו, חלתה באמצע החיים,

היא לא תמות מזה הבטיחו הרופאים.

והיא יושבת, מעשנת על גרם מדרגות,

משחזרת מעשים, התחשבנות וקבלות.

בוחנת אם המקןר הוא באחד מאלו הפנים,

דווקא מהצד העמום והמוסתר – הצד שלא רואים.

או שמא זהו עונשה על הכאן והעכשיו ?

על פנים אשר אימצה וכל איש יאהב.

וכן, היא כבר אשה – חצתה היא ארבעים,

נשואה באושר עם המון ילדים.

ולאשה הזו המון פנים

והיא חולה והיא כואבת לילות וימים.

 

כואבת את הכאב שממשיך לקרום עור וגידים,

מן משפט מתחכם שכן שם הכאבים.

מחפשת את עצמה – מנסה ליצור פנים מותאמות,

למציאות הקיימת ולאותן התחושות.

מחפשת בין הפנים ששכחה  מאחור,

האם המצב הזה מתאים לאלו שבחרה שלא לזכור.

או שמא עליה ליצור פנים חדשות,

להמציא את עצמה כאן ועכשיו עם אותן מגבלות.

 

ולאשה הזו ארמון, זהב והמון תכשיטים

היא נשואה באושר עם המון ילדים.

אבל היא יושבת כעת על גרם מדרגות,

מעשנת בשרשרת ושוגה בחלומות.

מחפשת היא את הדרך להנות ממה שיש,

הרי היא לא תמות אז אין ממה להתרגש!

והיד שמציתה עוד סיגריה כמו תזכורת עמומה,

לכאב המכרסם שלא מתים ממנו – אבל אז מה.

אז היא יושבת וחושבת לאן מכאן

מהו המפתח לאושר המושלם?

מה עליה לעשות, לאן לפנות ולאן להתקדם

מה ישרה את השלווה שתעצור את הכאב המכרסם.

 

אשה אחת ולה פנים רבות,

ישבה, עישנה על גרם מדרגות.