הכלכלה הריאלית בעולם כולו חוותה טלטלה רצינית, בעיקר בשל משבר האשראי המתפתח. יתרונותיה הרבים של הכלכלה הגלובלית בתקופות פריחה ושיגשוג, חשפו את כל המערכות הכלכליות בעולם, ובעיקר הפיננסיות, לפגיעה בשל המשבר בארה”ב. מוסדות פיננסיים סינים לדוגמא (לרבות ממשלת סין), נשארו עם אג”חים ומכשירים פיננסיים מורכבים אחרים, אשר טיבם לא ברור. רישום של מחיקות בהון והפסדים למוסד פיננסי בעולם, מקרין מיידית על יכולת הפעילות שלו גם עבור לקוחות “ביתיים”. כך מדביקה המערכת הפיננסית את חברותיה מעבר לים בפגיעה מהמשבר, פגיעה המתורגמת גם לפעילות הריאלית של הכלכלה המקומית. המשבר הפיננסי שהתעצם במהלך 2008 עד לקריסת שניים מבתי ההשקעות הגדולים בארה”ב באוקטובר 2008, התנהל כבר במקביל לתהליכי משבר במדינות רבות אחרות. הזעזועים אשר עורר היכו בגלים כמעט בכל פינה בהעולם, כאשר הגלובליזציה והחשיפה הרבה של כלכלות ומוסדות פיננסיים זה לזה תרמה לעובדה שלא נשארו “קטרים” למשוך את כלכלת העולם קדימה.

מנגנון הניפוח של תעשיית ההלוואות

כדי להבין את מימדי הגידול בנפח ההלוואות אשר סופקו ללווי סאב-פריים בארה”ב, יש להבין גם את המנגנון המזין של התהליך. המלווים אשר אמורים לקחת סיכון של חדלות פירעון של הלווה במצב רגיל, נמצאו בפועל בנקודה שונה מבחינת הסיכון אותו הם נוטלים. עם המצאת המוצרים הפיננסיים השונים הבנויים על זרם ההכנסות מההלוואה, הועבר למעשה הסיכון למשקיע שרכש את המוצר הפיננסי. כל מה שנותר הוא לכאורה לשווק כמה שיותר הלוואות כדי להרוויח ממרווח השיווק על כל הלוואה. במצב שכזה שאין למעשה סיכון, השתמשו המלווים בכל כלי העומד לרשותם, לרבות “השפעה והטיה” של השומות שהגיעו על נכסים מיועדים להלוואה מאת שמאים.
שמאי שחפץ היה לעבוד עם הבנק קיבל תשלום של עשרות דולרים בודדים על הערכת שמאות. בפועל האינטרס של המלווה היה דווקא שמאות ברף עליון של מחיר כדי שיוכל לאשר את ההלוואה, לעיתים ב – 100% מערך הקניה בפועל של הנכס. לדוגמא: נכס שמחירו הריאלי בשוק היה 90,000$ קיבל הערכת שמאות “אופטימית” שעמדה על 100,000$, ואיפשרה לבנק לאשר הלוואה בסך 90,000$ ולרוכש אפשרות קניית נכס ללא הון עצמי. בעיצומו של התהליך, גררה המדיניות הזו את כל שוק הנדל”ן לתהליך עליית מחירים רציף.
כל עוד השוק חווה עליית מחירים מתמדת, היה גם לשמאים קל להצדיק את הערכות השמאות הגבוהות והגדלות, מפני שהן עמדו בהתאמה עם הנעשה בשוק. בפועל, הערכות אלו תרמו בוודאות לתהליך עליית המחירים עצמו.

תגובת הנגד של המחוקק

אחת התופעות אשר עוררו את המחוקקים לפעול למניעת התפתחות מצב משברי או בועה עתידית בשוק הנדל”ן, היא תופעת השמאות וההערכה המוטית של מחירי נכסים. הבנה שמנגנון השמאות צריך להתנהל באופן שונה, הביאה לדוגמה לאחרונה את בית המחוקקים של קולורדו, להחמיר בענישה עם זיופי הערכות שומה.
ה – Denver Post, פירסם ב – 23 מרץ את הפסיקה האחרונה בנושא. החוק מחמיר את מידת סיווג האשמה של שמאים המבצעים עבירה ראשונה של זיוף בהערכת השמאות שלהם, וקוצב את המאסר על עבירה מהסוג הנ”ל על 18 חודשי מאסר או קנס מקסימלי של 5,000$. עבירה שנייה על אותו סעיף עלולה לשלוח את מבצעה לחמש שנות מאסר וקנס של 100,000$. עד כה היו חשופים מבצעי עבירות מהסוג הנ”ל לשנה מאסר בפועל וקנס של 750$ בלבד על העבירה הראשונה.
בית המחוקקים של קולרדו כבר התייחס ב – 2007 בחוק ייעודי שאסר על מתווכים ומלווים להפעיל לחץ במטרה להטות שומות. עובדה זו מראה שהמחוקק אינו מתמקד רק בשמאים כגורמים האחראים על הטיית הערכות שווי הנכס ומבין כי השיטה כולה פועלת להנצחת המגמה, אשר מעוותת את ערכי הנכסים בפועל ותורמת להתנהלות שוק בלתי תקינה. הערכת ה – Denver Post היא שלמדינות בארה”ב נמאס מההתנהלות הנוכחית של שוק המשכנתאות שתרמה רבות להתפתחות המשבר, והחמרה בחקיקה נגד זיוף והטיית שומות צפויה עוד במדינות רבות אחרות ברחבי ארה”ב.