שכר שווה לעובדת ולעובד

העובדות: התובעת הועסקה משך שנים על ידי הנתבעת בכמה מחנויותיה. משהתברר לה, לטענתה, ששכרה נופל משמעותית מזה של עובדים-גברים, תבעה כי שכרה יועלה. לגרסתה, זכתה, בגלל פנייתה ליחס עוין, כך שהתפטרה מעבודתה. עורכי דין גרסת הנתבעת היא שהשכר נקבע בהתאם לכישוריו של כל עובד, בחוזה אישי, וכי מושא ההשוואה של התובעת הם עובדים העובדים בעבודה אחרת, ואינה עבודה שוות ערך לזו בה עבדה התובעת.

בית הדין מינה מומחה לניתוח עיסוקים, והציג לו שורת שאלות. המומחה הגיש חוות דעת מפורטת, המבוססת על השוואה בין התובעת וארבעה עובדים-גברים, והשיב לשאלות הבהרה.
בית הדין האזורי סקר בהרחבה את הוראות חוק שכר שווה לעובדת ולעובד וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ואימץ את מסקנות המומחה. בית הדין קבע, שמכירת מוצרים גדולים אינה אותה עבודה, או עבודת שוות ערך בעיקרה למכירת מוצרים אימון אישי קטנים. כן מצא בית הדין שהפער בשכר אצל הנתבעת, בין מי שעוסק במכירת מוצרים גדולים למי שעוסק במכירת מוצרים קטנים הינו סביר. יחד עם זאת בית הדין מצא, שתקופה מסוימת עסקה התובעת ואחד מהעובדים בעבודה זהה, ובאותה תקופה שולם לה שכר הפחות מזה של העובד-הגבר. מכאן שהתובעת הופלתה בשכר. בית הדין חייב את הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר עבור תקופת העבודה עליה לא חלה הוראת ההתיישנות, קבע שהתפטרה בנסיבות שבהן אין לדרוש מעובד שימשיך בעבודתו ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורים וכן לפיצוי כללי, ללא הוכחת נזק בסכום של 30,000 ש’ח.