( סעיף 1) יש אסירים שמגיעים פעם ראשונה לכלא בגלל שרבו עם האישה שלהם בבית או בגלל שעשו שטות חד פעמית וכשהם נכנסים לכלא בפעם הראשונה בחייהם, הם יצטרכו לעבור טיפול בשביל לקבל קיצור שליש מעונשם, זוהי טעות חמורה מאוד כי שב”ס מנסה להפוך כל אסיר לחולה נפש שכאילו זקוק לטיפול, לדוגמא אדם שנכנס לכלא בפעם השניה או השלישית על פריצה לבתים למשל אדם כזה צריך טיפול בשביל לקבל שליש בגלל שזה לא הפעם הראשונה שהוא נכנס לכלא, אבל אזרח שנכנס לכלא בגלל שרב עם מישהו או בגלל רישיון לא צריך שום טיפול!
אסיר במאסר ראשון שנכנס פעם ראשונה לכלא ואין לו דוחות משמעת והוא לא עושה בעיות צריך לתת לו שליש אוטומטי ואפילו חצי (נדבר על החצי בהמשך)
רק אסיר שחוזר על העבירה שלו בפעם השנייה ויותר אז הוא צריך שיקום וטיפול שליש ולכן צריך לתת לאסירים במאסר ראשון שליש על התנהגות טובה בלי טיפול (אלא אם העבירה היא עבירה קיצונית וחמורה מאוד), ועדיף שהטיפול שליש לא יהיה קבוצת תמיכה שכל אחד מספר מה הוא עשה כמו במוסד למשוגעים אלא, טיפול שמלווה בתעסוקה ועבודה, כי יש הוכחה שהטיפול שליש של קבוצות הוא סתם בזבוז זמן כי אסירים זה לא ילדים בני 5 שאם ידברו איתם בקבוצה פעם בשבוע הם לא יחזרו לפשע, צריך שיחה פרטית עם כל אסיר ואסיר וזה גם יהיה יותר נוח לדבר עם האסיר על הסיבה שהוא ביצע את העבירה מאשר לשבת בקבוצה של 20 אסירים ולספר לפני כולם על מה הוא יושב שזה לא מקובל ולא מכובד וזאת פגיעה בפרטיות של האסיר.