בלעם אומר: “לא הביט אוון ביעקב”, כלומר ה’ אינו משגיח על החטאים של עם ישראל, ומצד שני ידוע מאמר חז”ל שדווקא עם צדיקים מדקדק הקב”ה כחוט השערה?

השפת אמת מסביר שבתוך “יעקב”, בנקודה הפנימית לעולם לא ייראה אוון. יש חטא ויש עונש אבל לעולם רק בחיצוניות. כשאדם חוטא הוא תמיד מתעלם מהנקודה הפנימית, מהקול שקורא לו לא לחטוא. את הנקודה הפנימית הוא שם בצד, ולכן כשהוא חוטא אין החטא נכנס לתוך הפנימיות. כוחו של בלעם לקלל הוא מכוח החטא בעתיד. כיוון שזרעי החטא מונחים כבר בהווה, הוא יכול לקלל כבר עכשיו כי פוטנציאל החטא כבר קיים. הוא רואה את חטאי ישראל עם בנות מואב וחושב שהחטא מונח כבר בהווה ולכן אפשר לקלל. זה נכון רק באומות העולם אבל בעם ישראל פוטנציאל החטא אינו קיים כי כרגע, עם הנקודה הפנימית הם לא יכולים לחטוא. ורק בעתיד, כשיניחו אותה בצד, יהיה החטא בפוטנציאל.

בזוגיות יש את הנקודה הפנימית :40 יום קודם יצירת הוולד מכריזים בת פלוני לפלוני. בדרך כלל השריטות שאנו שורטים בזוגיות באות כשאנחנו שוכחים לרגע את האמת הפנימית שלנו כזוג: “אנחנו נשמה אחת”. אחרי הנישואין קורה לא פעם שאדם שם בצד את האמת הפשוטה הזאת, ואז הזוגיות הולכת מדחי אל דחי אבל כמעט אף פעם (יש יוצאי דופן, אבל הם המיעוט) לא מאוחר לחזור אליה. צריך להאמין שהיא שם, היא קיימת והיא חיה והגחלים לוחשות גם אם היא נראית כבויה.