ר’ שמחה בונים מפשיסחא סיפר פעם על שלושה אנשים שנזרקו לבור הכלא. לשניים מהם היה חוש טכני וידיים ימניות ולשלישי ההפך הגמור… בכל יום היו זורקים פנימה כלי אוכל וכלי עבודה בנוסף לאוכל וחומרי גלם לעבודה.
כל כמה ימים היו מחליפים את כלי האוכל וכלי העבודה לכלים אחרים. הבור היה חשוך לחלוטין ולכן החברים היו שוברים לעיתים את הכלים בטעות וכמובן מקבלים עונשים בהתאם.
אך את רוב העונשים הם היו מקבלים בגלל הטעויות של החבר השלישי. זה הירבה לשבור כלים ולהשחית את חומרי הגלם.
אחד משני החברים ישב עם החבר השלישי וניסה ללמד אותו איך לתפקד בחושך עם האוכל ועם כלי העבודה. אחרי כמה ימים הוא שם לב שחברו יושב מן הצד וכלל לא מסייע לשלישי ללמוד לתפקד נכון.
“מדוע אינך עוזר לו ללמוד”? שאל בתמיהה.
השיב לו החבר: ” כל כמה ימים ממילא משנים את הכלים , כך שמה שלימדת אותו היום לא יהיה משמעותי בעוד כמה ימים. לו היית משקיע חצי מהאנרגיה הזו בחפירה כדי שאור היום יחדור פנימה הייתה הבעיה נפתרת מאליה”.
לפעמים נותנים לנו הרבה עצות נקודתיות. עשה כך ואל תעשה כך. עצה כזו נכונה לסיטואציה מסוימת ולזמן מסויים.
עצה טובה היא עצה שמאירה לך את החיים. אחריה אתה כבר לא בחושך. היא לא נעלמת אחרי זמן קצר. היא נשארת אתך ומלווה אותך כלפיד המאיר את דרכך.
הלוואי שנזכה כולנו לתת ולקבל עצות מאירות שיאירו את חיינו ונזכה להבדיל בין עצות קטנות לעצות גדולות.